החלטה בתיק ת"א 996-08

1.              ב- 6.8.08 הוגשה התביעה, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " החוק"). ב- 19.12.12 ביקש התובע להפסיק את התובענה, משום שלטענתו, טרם מיצה את ההליכים מול המוסד לביטוח לאומי.

המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת שזכויותיה ייפגעו אם תופסק התובענה.

2.              בטרם אדון לגופה של בקשה, אציין כי אני סבור שלא היה מקום להערה שבסעיף 4 של הבקשה, וכי אין למותב זה מאומה נגד עו"ד הרוש. כל ההחלטות ניתנו לגופו של עניין, בהתאם לדרך ניהול התיק על ידי הצדדים וכפי שאני סבור שקובע הדין.

3.              להלן פירוט עיקר ההליכים שהתקיימו בתיק והקשורים לבקשה הנוכחית:

3.1.        ביום 16.12.10 מינה כב' השופט הבכיר חיים חדש, אשר טיפל בתיק באותו מועד, לבקשת התובע, מומחה רפואי בתחום האורתופדיה. ב- 23.1.11 ביקשה הנתבעת לבטל את ההחלטה, משום שלטענתה נקבעה לתובע נכות בשיעור 0% על ידי המוסד לביטוח לאומי, קביעה המחייבת גם בהליך הנוכחי על פי דין. הבקשה הועברה לתגובת התובע, אשר לא הגיב במועד, וביום 16.5.11 בוטל מינוי המומחה ונקבע שהדיון יתקיים במסלול שהותווה בסעיף 6ב' לחוק.

3.2.        ב- 17.7.11 ביקש התובע לדחות דיון שנקבע ליום 18.7.11, משום שלטענתו הגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה, על החלטת הוועדה הרפואית של המל"ל. כב' השופט חדש דחה את הדיון ליום 11.9.12. ב- 19.7.11 הודיעה הנתבעת כי לדעתה ההליכים המתנהלים בביה"ד לעבודה אינם רלוונטיים, וביקשה לנהל את התובענה לפי נכות של 0%. הנתבעת ביקשה להקדים את המועד שנקבע לדיון.

3.3.        ביום 26.3.12 התקיים דיון בפני כב' השופט כפכפי, אשר קבע כי במידה ולא תקבע נכות על ידי המל"ל עד למועד שנקבע להגשת תחשיבי נזק, 1.8.12, יוגשו תחשיבי נזק לפי נכות של 0%. עוד נקבע שב"כ התובע יעדכן את בית המשפט תוך 30 יום בדבר מצב ההליכים בעניין נכותו של התובע.

3.4.        ביום 25.4.12 הגיש התובע בקשה להארכת מועד להגשת הודעתו, וכב' השופט כפכפי קבע: " הבקשה מוגשת במועד האחרון בו נדרש היה התובע לדווח על הפעולות שביצע ומצב ההליכים. עולה כי התובע בוחר לנצל לרעה הארכה שניתנה לו. יחד עם זאת, ניתנת ארכה בת 20 ימים להגשת הודעה מתאימה. על התובע לבחון בין מחיקת תביעתו או ניהולה על סמך הנכות על פי דין הקבועה היום. בהעדר בקשה אחרת תוך 30 ימים, תמחק התביעה מחוסר מעש".

3.5.        הנתבעת ביקשה לשנות את ההחלטה הנ"ל, בקשתה הועברה לתגובת התובע ולאחר קבלת תגובת התובע, קבע כב' השופט כפכפי, ב- 20.6.12: " בנסיבות העניין ובהמשך לדיון הקודם, אני מורה מכוח סמכותי בתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי על דחיית הדיון בתובענה ללא מועד. הדיון הקבוע ליום 10.9.12 מבוטל. בהעדר בקשה אחרת עד ליום 20.12.12, תמחק התביעה מחוסר מעש".

3.6.        הנתבעת ביקשה לבטל את החלטת כב' השופט כפכפי מיום 20.6.12, וב- 4.7.12 קבע כב' השופט כפכפי: " לא מצאתי מקום לסטות מהחלטתי. בדיון מיום 26.3.12 נקבע כי יש לאפשר לתובע למצות את הליכים בפני המל"ל ובית הדין עבודה וההחלטה האחרונה עולה בקנה אחד עם החלטה זו, גם אם ניתנה ארכה לתובע ויש טעם בטענות הנתבעת ביחס להתנהלות דיונית, לא מצאתי כי נגרם לה נזק מהותי מעיכוב בירור התביעה".

3.7.        ב- 29.8.12, בניגוד להחלטות בית המשפט, הגיש התובע תחשיב נזק לפי נכות של 10%.

3.8.        ב- 19.11.12 ביקשה הנתבעת לקבוע סדרי דין למיצוי התובענה.

3.9.        נוכח שינויים ארגוניים בבית המשפט, הועבר התיק לטיפולי, וביום 19.11.12 הפניתי להחלטתו של כב' השופט כפכפי מיום 20.6.12 וקבעתי: " הצדדים יודיעו אם הם מבקשים לחדש את ההליכים בתיק, ואם כן, יודיע אם דרגת נכותו של התובע נקבעה ע"י המל"ל".

3.10.     ביום 2.12.12 הגיבה הנתבעת וביקשה לקדם את התיק. ביום 2.12.12 הוריתי לתובע להגיב עד ליום 12.12.12, קבעתי קדם משפט ליום 25.12.12 והוריתי לתובע להגיש תחשיב נזק לפי נכות של 0%, עד ל- 12.12.12. ב- 9.12.12 ביקש ב"כ התובע לדחות את הדיון עקב דיונים אחרים שנקבעו לו, והדיון נדחה ל- 26.12.12.

3.11.     ב- 19.12.12 הגיש התובע את הבקשה מושא החלטתי זו. התובעת מתנגדת לבקשה להפסקת התובענה, בטענה שנקבעה לתובע נכות בשיעור 0% על ידי וועדה רפואית של המל"ל, ערר שהוגש לוועדה הרפואית לערערים- נדחה, ערעור שהוגש לבית הדין האזורי לעבודה- נדחה, ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית הדין הארצי לעבודה- נדחה אף הוא.

4.              כב' השופט כפכפי קבע כי יש לאפשר לתובע למצות זכויותיו מול המל"ל (ראו החלטה מיום 4.7.12) וכי בהיעדר בקשה אחרת, תימחק התביעה מחוסר מעש (החלטות מיום 25.4.12 ו- 20.6.12). אינני סבור שיש לסטות מהחלטותיו של כב' השופט כפכפי. יותר מכך, כאשר מדובר במקרה כמו המקרה הנוכחי, בו מצד אחד התובע מבקש למצות זכויותיו מול המוסד לביטוח לאומי, ומצד שני לא ניתן לקדם את התיק, אני סבור שאין ברירה אלא לקבל את בקשתו להפסיק את התובענה (הפסקת התובענה שקולה למחיקתה).

אולם, כאשר מפסיקים את התובענה, יש להגן על זכויות הנתבעת. ראו:

"בנסיבות אלה, אם בית המשפט יגיע למסקנה שאכן יש מקום להפסיק את התובענה (כגון שהנזק עדיין לא התגבש ואין מקום להמתין לכך כשההליך המקורי תלוי ועומד אך לא ניתן לקדמו), ראוי כי יתנה את ההפסקה בתנאים שימנעו קיפוחו של הנתבע. כך, למשל, ניתן לקבוע כי הדיון יימשך מהמקום אליו הגיע הדיון בתובענה הראשונה, כי ראיות שהוגשו תחשבנה כמוגשות גם בהליך החדש, כי החלטות מסוימות תחייבנה גם בהליך החדש וכו'."

[רע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' יעקב קבודי]